הסוגים הבסיסיים והפרמטרים העיקריים של ברגי הזרקה: בדרך כלל, בורג מחולק לשלושה חלקים: קטע ההזנה, קטע הדחיסה וקטע ההומוגניות. מדור האכלה – בקוטר בסיס קטן יחסית, תפקידו העיקרי הוא הובלת חומרי גלם למקטעים הבאים; לכן, הדאגה העיקרית היא העברת יכולת. פרמטרים: (L1, h1), h1=(0.12 - 0.14)D. קטע דחיסה - בקוטר בסיס משתנה, תפקידו העיקרי הוא לדחוס ולהמיס את החומר, ליצור לחץ. פרמטרים: יחס דחיסה ε=h1/h3 ו-L2. יש לבטא את הדיוק באמצעות שיפוע A=(h1 - h3)/L2. מקטע הומוגניזציה (מקטע מדידה) - מוציא את החומר המומס מקטע הדחיסה לחלק הקדמי של הבורג בכמות וטמפרטורה קבועה. פרמטרים: (L3, h3), h3=(0.05 - 0.07)D.
עבור הבורג כולו, לפרמטר L/D (יחס בין אורך-ל-קוטר) יש מספר יתרונות וחסרונות: L/D, יחד עם מהירות הסיבוב n, הם גורם מכריע ביכולת הפלסטיק וההשפעה של הבורג. L/D גדול יותר מביא לזמן שהייה ארוך יותר של החומר בחבית, מה שמועיל לפלסטיק. זה גם מפחית את זרימת הלחץ והדליפה, ומשפר עוד יותר את יכולת הפלסטיקה. זה גם יתרון עבור חומרים עם דרישות פיזור טמפרטורה גבוהה. עם זאת, L/D גדול יותר יכול להשפיע לרעה על הייצור, ההרכבה והשימוש. בדרך כלל, L/D הוא בין 18 ל-20, אך ישנה מגמה נוכחית להגדיל אותו. פרמטרים אחרים כוללים את גובה הבורג S ואת זווית הסליל φ=πDtgφ. בדרך כלל, D=S, כך φ=17 מעלות 40′. φ משפיע על יכולת הפלסטיקה; בדרך כלל, φ גדול יותר מביא למהירות שינוע מהירה יותר. לכן, φ משתנה בהתאם לצורת החומר. עבור אבקה, φ יכול להיות בסביבות 25 מעלות; עבור חומרים גליליים, סביב 17 מעלות; ולחומרי בלוקים, בסביבות 15 מעלות. עם זאת, ערכי φ שונים מקשים על העיבוד, כך ש-φ נחשב בדרך כלל ל-17 מעלות 40′. עבור חומרים בעלי צמיגות נמוכה, הרוחב e צריך להיות גדול ככל האפשר. e קטן מדי יוביל בקלות לדליפה, אבל e גדול מדי יגדיל את צריכת החשמל ויגרום להתחממות יתר. ה=(0.08~0.12) ד. לסיכום, בנסיבות הנוכחיות, בשל היעדר שיטות ניסוי הכרחיות, אין שיטת תכנון מלאה לתכנון בורג.
